החלטה בתיק ת"א 19307-04-10

1.         בפני בקשה למחיקת התביעה לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד (להלן: "התקנות"). לטענת המבקשים, פנייתם למשיבים להמצאת מסמכים ספציפיים לא נענתה בטענה, כי המסמכים אינם רלוונטיים.

            לטענת המבקשים, המסמכים שהתבקשו רלוונטיים להוכחת הגנתם "אמת דיברתי", ביחס לפרסום, נשוא התביעה שהגישו המשיבים נגדם, בעוולת לשון הרע.

            המבקשים טענו, כי עיון במסמכים יאפשר להם לחשוף אי סדרים הקיימים בניהול כספי  המשיב 2 (להלן: "הקיבוץ").

2.         המשיבים התנגדו לבקשה וטענו, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ובניגוד למועדים שנקצבו על ידי בית המשפט.

            לגופם של דברים טענו המשיבים, כי המסמכים שהתבקשו אינם רלוונטיים, שכן על פי סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה, במשפט מסוג זה, אין להביא ראיה, או לחקור בדבר שמו הרע של הנפגע, או בדבר אופיו, עברו, מעשיו, או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלו נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט.

דיון :

3.         ההלכה הינה, כי מחיקת כתב בית דין על פי תקנה 122 לתקנות, תיעשה רק במקרים קיצוניים ראויים לכך, כשצד פעל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול בבית המשפט.

            לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, שוכנעתי כי בנסיבות דנן אין המדובר בהתנהלות כה חמורה של המשיבים. לפיכך, אין להעניק את הסעד הדרסטי המבוקש ואין להיעתר לבקשה למחיקת התביעה.

4.         עצם הבקשה לעיון במסמכים - אמנם הבקשה הוגשה באיחור. יחד עם זאת, המועד שנקבע להשלמת ההליכים המקדמיים, הינו מועד שנקבע, בהתאם להחלטה מיום 8.3.11, על ידי בית המשפט. בהערת אגב אציין, כי לעניין איחור ביחס למועדים הקבועים בתקנות, הרי שמכח סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 143 (3) לתקנות, רשאי היה בית המשפט להיזקק לבקשה מסוג זה גם לאחר חלוף המועדים. כאמור, במקרה דנן, ממילא המדובר במועד שנקבע על ידי בית המשפט, וגם בשל כך לבית המשפט הסמכות להאריכו ללא כל צורך בטעם מיוחד. בנסיבות העניין ולמרות ההשתהות הבלתי מוסברת של המבקשים, סבורני כי אין למנוע דיון בבקשת המבקשים לעיין במסמכים.

5.         הליך של גילוי ועיון במסמכים נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגישם כהוכחה במשפט. הכוונה היא הן למסמכים מזיקים העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן למסמכים מועילים שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגרסת המבקש. נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם, היא גילוי מירבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (סוגיות בסדר דין אזרחי, אורי גורן, מהדורה שביעית בעמ' 162).

            יחד עם זאת לצד הגילוי, עומדים עקרונות וערכים נוספים, כגון:יעילות ההליך השיפוטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה, מניעת תביעה של צדדים שלישיים ופגיעה בצדדים שלישיים, ואי הטרדת הצד שכנגד מעבר לצורך בהמצאת דרישות מכבידות יתר על המידה.

6.         בטרם אתייחס לגופם של דברים אבהיר, כי טענת המבקשים כאילו קנויה להם זכות חוקית ויסודית, כחברי קיבוץ, לעיין במסמכים, אין בה כדי להשליך על הסוגיה שבפני. כבר נקבע, אפילו לגבי גופים לגביהם חל חוק חופש המידע (ולא כך ביחס למשיבים), כי זכות העיון במסמכים מכח חוק זה, נובעת מתכלית שונה (שקיפות המנהל), מתכלית העיון במסכים על פי תקנות סדר הדין האזרחי שמטרתן הכרעה בסכסוך ספציפי. קל וחומר, במקרה דנן, בו אף אין המדובר ברשות ציבורית כהגדרתה על פי אותו חוק. זכות המבקשים כחברי קיבוץ לעיון במסמכים מסוימים (בלי קשר להליך שבפני), הינה בהתאם ובכפוף לאמור בפקודת האגודות השיתופיות ובתקנת האגודות השיתופיות. אם וככל שנמנעה מהמבקשים זכות עיון הקבועה באותו דין, רשאים הם לפנות בהליכים הנדרשים, בפני המותב המוסמך, ולעמוד על מיצוי זכותם בכפוף להוראות אותו דין.

7.         יחד עם זאת, במקרה דנן, המדובר בבקשה לעיון במסמכים על פי תקנות סדר הדין האזרחי, אשר תכליתן כאמור שונה. לפיכך יש לבחון את הבקשה בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל, ובהתייחס לתביעה הספציפית שבפני:

            עילת התביעה במקרה דנן מתייחסת לשני פרסומים, הראשון מתאריך 28.2.10 בו הואשם הקיבוץ במעשים אסורים לאורך שנים שלא על פי חוק וסדר... וכי קבוצה קטנה השתלטה על הקיבוץ ועושה ברכוש, בכספים ובכבודם של האנשים כראות עיניה. פרסום נוסף הינו פרסום מיום 5.3.10, בו התייחסו הנתבעים באופן ספציפי לפעולות המשיב 1 במניעת סיוע המגיע למבקשים לטענתם, בשל מחלת ביתם.  על פי האמור בפרסום נמנע מהם הסיוע בגין מלחמתם לטיהור המידות והמנהל בתוך הקיבוץ.

            בכתב ההגנה פרטו הנתבעים, את טענתם כי התביעה הוגשה נגדם רק בגלל שהעיזו לעמוד על זכותם לקבלת עזרה מתוך "הקרן לעזרה הדדית במחלות קשות" (להלן: "הקרן") למימון טיפול לביתם. המבקשים טענו, כי הקיבוץ מתחמק מדיווח אודות כספים שנאספו בקרן מגבייה חודשית מחברי הקיבוץ וטענו לאי סדרים בקרן. עוד טענו המבקשים בכתב ההגנה, כנגד שמו הטוב של הקיבוץ  והביאו כדוגמא אי סדרים בשלהי שנת 1989 בהתנהלות מפעל הנעליים בקיבוץ.

            עיון בכתב ההגנה מעלה, כי טענות המבקשים לאי סדרים בקיבוץ ולהגנת "אמת דיברתי" הינן ספציפיות ביחס להיבטים השונים של התנהלות הקרן. מלבד אזכור פרסומים בעבר הרחוק-משנת 1989, בעניין מפעל הנעליים,ומלבד הטענות ביחס להתנהלות הקרן, לא הועלו כל טענות למעשים ספציפיים המיוחסים למשיבים. ראה בסעיף 10,11,12,20 לכתב ההגנה, בהם מפרטים המבקשים בהרחבה טענותיהם ביחס לאי הסדרים והעלמת כספים מכספי הקרן. ברור לפיכך, כי כל המסמכים שיש בהם קשר כלשהוא לניהול הקרן, רלוונטיים לתביעה שבנידון ויש לגלותם.

            בנוסף, טענו המבקשים להגנה של הבעת דעה והביאו כדוגמא את המקרה שכבר פורסם בעבר לעניין מפעל הנעליים. אציין, כי הגנת הבעת דעה אינה מותנית בכך שתוכן הפרסום היה אמת. זאת ועוד, עיון במסמכים שנתבקשו בבקשה שבפני, מעלה, כי המדובר במסמכים המתייחסים לשנים 2007 ואילך ולא לעבר הרחוק (שנת 1989 בה התפרסמו לטענת המבקשים, הטענות בנוגע למפעל הנעליים).

            כאשר טענתם של המבקשים לעניין "אמת דיברתי" מתייחסת באופן ספציפי לפעילות הקרן ולא הועלתה כל טענה לאי סדרים או פעילות לא תקינה מוגדרת אחרת (מלבד כאמור מפעל הנעליים ביחס לשנים, לגביהם לא התבקשו מסמכים), אין להתיר עיון בכלל במסמכים שהתבקשו. היעתרות לבקשה במלואה תפגע ביעילותו של הדיון, תרחיב את הסוגיה והיריעה שבמחלוקת מעבר למידה ומעבר לאי הסדרים לגביהם טענו המבקשים "אמת דיברתי". אין לאפשר בחינה של כל המסמכים הנדרשים ביחס לתקופות של שנים ותוך ניסיונם של המבקשים לנסות ולדלות בדיעבד, פגמים ואי סדרים אותם לא פרטו באופן ספציפי, בכתב הגנתם.

            לאור האמור,  הגעתי למסקנה כי בין זכותם של המבקשים לעיון במסמכים במסגרת הכנת הגנתם  ובין זכותם של המשיבים שלא יוטרדו מעבר למידה בהמצאת מסמכים בלתי רלוונטיים, יש להורות על עיון במסמכים הנוגעים לקרן, ולטענה להתנכלות המכוונת הנטענת ביחס למבקשים.